בין המודע לתת-מודע

אנחנו מתקיימים בשתי מציאויות. המציאות המודעת והמציאות התת-מודעת. בשתיהן החיים שוקקים, מורכבים וצבעוניים. אך ללא ספק זו התת-מודעת מנהלת אותנו. מצב זה של הדברים היינו מבקשים לשנות, מהסיבה שאנו מעדיפים לנווט את ימינו על פי ראות עינינו, ולא לאפשר שיתגלגלו כמו מעצמם ונמצא את ספינתנו משייטת במסלולים זרועי שרטונים לעבר יעדים שלא בחרנו בהם.

בתת-מודע מאופסנים אינספור זיכרונות בתיבות מאובקות. זיכרונות בלתי נגישים, אך ממקום מרבצם משפיעים על חיינו. אם היינו מקרינים אותם על מסך, היינו צופים בסרטים (תלת מימד) הרבים בהם כיכבנו. כל שקרה וקורה בעולמנו, נלכד בתיבות הללו. ושם אף שוכנות להן מחשבות, אמונות, מסקנות והנחות (במילה כוללת: פרדיגמות) אשר, בלשון המעטה, אינן משרתות אותנו יותר בהיותן מבוססות על נרטיבים ישנים, ועם זאת הן מכתיבות את הפרשנות אותה אנו מעניקים לסובב אותנו.

הפרדיגמות הללו נוצרו במהלך התנסויות עבר קשות ואף מאיימות חיים, ולזמנן ונסיבותיהן היה בהן היגיון, היגיון הישרדותי. אולם רציונל זה כבר אינו פרו חיים בהווה. אם על רקע התעללות שעבר כילד פיתח אדם פרדיגמה האומרת ומזינה את התנהלותו, שחשדנות תגן עליו מצרה, הרי שאין הדבר לטובתו – יחס חשדני מרחיק אנשים ואינו בהכרח מספק הגנה. או ילדה שהייתה עדה ליחסי תוקפן-קורבן בין אביה לאמה ובתיבותיה מאוכסנות סצנות בהן האם חלשה ומושפלת, עשויה לפתח פרדיגמה האומרת שאופן ההתנהלות הכדאי עם גברים הוא דיכויים ורמיסתם. אמונה זו, למותר לציין, תחבל במערכות יחסיה עם בני זוגה. התינוקת שננטשה על ידי הוריה, בתת-מודע שלה שוכן המידע שהאנשים הקרובים ביותר נוטשים, ובהלימה למידע נוצרת המחשבה שמוטב להימנע מליצור יחסי קירבה כלשהם בעולמנו כי סופם ממילא אכזבה אכזרית.

פרדיגמות שגויות מעודדות את המסקנה שהעולם הוא מקום עוין וסיכוייו של אדם לבוא לידי ביטוי ולהתממש בו, קטנים; הן מפלילות מגזרים שלמים: נשים הן בוגדניות, בוסים הם עריצים, עשירים דואגים רק לעושר של עצמם וכן הלאה. אמונות עבשות שנולדו לפני עידן ועידנים, עדיין מלחינות את מנגינת החיים. תקופת הילדות היא מקור להתנסויות פוגעות מטבע היות הילד תלוי במבוגרים החזקים ממנו. על כן היא מקור למחשבות מגבילות. ובדאי שכך לגבי גלגולי חיים קודמים. מחשבות מהסוג ההישרדותי תומכות בהתנהלות כוחנית תוקפנית, אם זה כלפי בני ובנות המין השני, כלפי העם האחר, הגזע האחר והאדם בכלל, באשר הוא אחר.

אמונות שליליות הן תשתית לרגשות הרסניים, לאימה, לפחדים. הן מולידות את הפרשנות שבעקבותיה ובהתאם לה נעשים המעשים, שמתקבעים כדפוסים, המגדירים את האישיות.

הפיזיקה הקוונטית מוכיחה את אשר יוגים ומיסטיקנים ידעו לפני זמן רב: שהמציאות הנתפסת כקיימת, היא למעשה אינסוף אפשרויות ואופציות רדומות השרויות באפילה, ורק כאשר פנס ההתכוונות מאיר עליהן, או אז הן נעורות לחיים ויוצאות מהכוח אל הפועל. אם כך, מה שנתפס כקיים, הוא מה שמוחכם מניח כקיים ועל כן אליו יכוון פנסכם ושם תקרום עור וגידים מציאות מסוימת. ומה שהמוח מניח כקיים מתבסס, כמובן, על התכולה התת- מודעת. כלומר המציאות המודעת נובעת מהמציאות הלא מודעת ומגיחה מתוכה. משמע, ישנה זרימה מתמדת מתת-המודע אל המודע. וזו, כאמור, איננה תמיד עובדה משמחת. אולם במצב שתת-המודע מטופל ומעובד כהלכה, מאולף לפי ההגדרה הבודהיסטית, ותכולתו הקודרת מוחלפת, עובדת השפעתו העצומה על עיצוב המציאות יכולה להפוך חיובית.

למעשה הזרימה היא דו כיוונית. כשם שחומרי תת-המודע נודדים ללא הרף אל החיים המודעים, כך החיים המודעים זורמים אף הם אל תת-המודע ויוצרים שלא ביודעין, כלאחר יד, את תכולתו; כל אשר מתרחש במציאות מוקלט ונרשם ומועבר לאחסון בתיבות הארכיון. והרי המתרחש ביומיום אינו בהכרח איכותי ומוקפד. רשמי המציאות, גסה או עדינה, נספגים אוטומטית בתת-מודע והופכים לחומרי הארכיון, וחוזר חלילה. ההשפעה הדדית. למעשה כאשר מתקיימת מגמה כלשהי בחיים, חיובית או שלילית, היא נתמכת מכאן ומכאן, ניזונה משתי המציאויות.

האדם הבלתי מעובד שאינו מתערב באופן מודע בזרימת רשמים הדדית זו, הוא קורבן של תכתיבים בלתי מבוקרים ובהתאם לכך הם חייו, (לכאורה) רבי מקריות, ובינם לבין מה שהיה מאחל לעצמו, המרחק רב. לעומתו, אדם מודע, חייו מטופחים; מתוך היכרותו את המציאויות המודעת והתת-מודעת ויחסי הגומלין ביניהן, ומתוך התייחסותו אל חייו כיקרי ערך, הוא יתערב ויעשה סדר. ראשית לכל יהיה בקשב והתבוננות במתרחש במקום להניח לדברים לרחוש מעצמם. כאשר יצוצו בעיות וקונפליקטים, ולו קטנים, הוא יעצור, בדיוק כשם שהיה עוצר את מכוניתו עקב רעש צורם או ריח דליפת בנזין. משהו אינו כשורה, לא הרמוני. כדאי לחפש ולמצוא את הסיבה. הדבר שיוצר את הבעיה (של האדם, לא של המכונית, ואולי בעצם גם של המכונית…) זו אמונה המקננת בתת-מודע. כשם שתדאגו לאתר את מקור הרעש במכונית, כך יש לאתר את האמונה החבלנית ולהמירה באמונה שתחת ליצור בעיה, סוללת את הדרך לפיתרון.

כדאי לזכור את העובדה שהרשמים מן המציאות החיצונית נקלטים אוטומטית בתת-מודע, ולכן נכון יהיה לאמץ דרך חיים הבוררת ומסננת אותם. כלומר אם החלק הראשון של עבודת הצמיחה וההתפתחות הוא אילוף תת-המודע, הרי שחלקה השני הוא יצירה מכוונת של מציאות איכותית –  חתירה לתקשורת מכבדת, היפרדות משיפוט קשוח, עידוד שגרת עבודה רוחנית הכוללת מדיטציה ופיתוח החמלה הן דוגמאות אחדות לדרכים לעיצוב מציאות צלולה שתדשן את תת-המודע.

מתישהו, בדרך כלל לאחר לא מעט השקעה, יש לומר את האמת, גוף מחשבות הרסניות –  מסה קריטית – יתפוגג, ומחשבות תומכות חיים שכבר השתקעו בתת-מודע, ידליפו לאדם מסרים חיוביים שיעצימו אותו באופן משמעותי ביותר. כך משתנה האיזון בין גורמי הסבל לגורמי האושר. וזאת, בשנית יש לומר את האמת, חגיגה מופלאה ונהדרת; קלילות מבורכת נוכחת, משא כבד הושלך, מקלות סולקו מבין הגלגלים. תנועת האנרגיה מהמחשבה אל המציאות גמישה וזורמת, רצונות מתממשים יותר מהר וחלק. מתקיימים תנאים ליצירתיות נלהבת, בכל התחומים. דברים פשוט קורים. אדם הופך להיות מנוע והמציאות משתפת איתו פעולה, היא הרי תמיד עושה זאת; אם בטוב ואם ברע, היא משקפת את מצבו של האדם.

שיטות וטכניקות מפורטות לאיתור אמונות מכשילות בתת-מודע, עיבודן, התמרתן והשתלת אמונות מעצימות תחתן נלמדות ב"הדרך".