אהבה עצמית

אהבה עצמית הוא הנושא, הצעד, הראשון בכברת הדרך הראשונה.

כאשר מתרגשת עלינו צרה, תגובתנו האוטומטית היא לתלות את האשם בעצמנו; מחשבות לא מרוסנות מתפרצות לתודעה במצבים של קושי –  לא הייתי מספיק חזקה, לא הייתי מספיק עדינה, לא שמתי לו גבולות, שמתי יותר מידי גבולות, הייתי צריך לדבר יותר ולעמוד על שלי, הייתי צריך לדבר פחות. אנו רואים בעצמנו את הגורם להיחלשות בננו בלימודים, להפרעות האכילה של בתנו, לכעסו של הבעל, למצבי הרוח של האישה.

אתם קמים בבוקר, עדיין לא לגמרי מאופסים, נכנסים למטבח בעיניים כמעט עצומות ומכינים ספל קפה. אתם פוסעים לעבר השולחן להתיישב ללגום אותו בנחת, אך נתקלים בפינת משטח השיש והספל שבתוכו המשקה המהביל נשמט מידיכם – איזה אידיוט אני, אתם גוערים בעצמכם. אם חלילה שקעתם בדיכאון, אתם מאוכזבים מעצמכם. כך גם אם הפסדתם כסף, תפקיד, אהבה, או אם נוצחתם. ואם ניצחתם, הרי הניצחון הוא זמני, מתישהו יופיע בסביבה מישהו יותר צעיר, חזק ומוכשר וייקח את הכתר. וכאשר זה יקרה, תשקעו במרה שחורה ותייסרו את עצמכם: אני לא מספיק מוכשר ומבריק, לא כמו זה שתפס את מקומי, ואני בטח לא בעל קסם אישי כמוהו – כבר תמציאו את הסיפור.

משמע, הבעיה מכפילה את עצמה – לא די בקושי שעליכם להתמודד עימו, אתם מוסיפים עליו את ההלקאה וההוקעה העצמית. אי הכלה וביקורת מחלישה כאורח חיים. אז איזה מין חברים אתם שלכם? אחר שהיה נוהג בכם בנוקשות שכזו, לא הייתם בוחרים בו כרע. ואם אתם, שהכי קרובים לעצמכם, לא מחזיקים בדעה חיובית עליכם, מדוע שאחרים יעשו זאת? אנשים מפנימים את הערכים של החברה בה הם גדלים. במקרה שלנו החברה המערבית התחרותית, הרעבתנית והתאוותנית. הציווי מגיע מכל הכיוונים, הבית, בית הספר, הצבא, האקדמיה: תצטיין, תבלוט, תשיג, עוד ועוד. ציווי הנצרב בתודעה ומשפיע על אופן הפנייה של האדם אל עצמו הנעשה, לרוע המזל, באותה אווירה חמורה ותובענית, שלא לומר עוינת, הלקוחה מפסקול הילדות. ללא ספק דבר זה מוליד התנגדות להוראות –  גם כאשר הן באות מבפנים, גם אז הן מקוממות ויש לסרב למלא אחריהן. ההתנגדות, למעשה, היא לשיתוף פעולה עם עצמכם ולעשייה שאתם מעוניינים בתוצאותיה. התופעה נפוצה ומולידה כשל במשמעת עצמית ויוצרת בעיות תפקוד המעכבות, כמובן, את בוא ההצלחה לה מחנכים לשאוף ולסגוד . ואז, בפעם המי יודע כמה –  בחזרה אל משבצת המאוכזבים מעצמכם. והחגיגה מגיעה לשיאה כאשר הקולות החיצוניים והפנימיים חוברים יחדיו למקהלה שיפוטית קטלנית אחת גדולה.

אנשים נטפלים למה שהם תופסים כחסרונות ופגמים בעצמם. שמן מדי רזה מדי, גבוה, נמוך, אף רחב, ארוך. מה לא – כתם לידה, שיער מכוער, מבוגר מדי, צעיר מדי, לא אהוד בקרב בנות המין השני וכו', בלי סוף. אולם יחסנו אל עצמנו הוא תשתית יחסנו אל האחר; אם המיכל שלך אינו מלא במי אהבה, כשם שאין לך לתת לעצמך, אין לך לתת לאחרים. אם אינך מחבק את ה"חסרונות" שלך, אם אינך חש חמלה כלפי עצמך, כיצד תחוש חמלה אל מי שפחות קרוב אליך ממך? היחס לאחר משקף את יחסך לעצמך, מה שאתה רואה בו הינו השלכה ברמה זו או אחרת של תפיסתך את עצמך. אתה מוצא פגמים באחרים כפי שאתה מוצא בך. אי היכולת להתרכך אל האחר היא אותה אי יכולת להתרכך אל עצמך. אם אתם מרגישים דחויים, שהעולם מזיז אתכם הצידה, משמע שאתם מקטינים ודוחים את עצמכם.

אם אתם רואים יופי באחר, זה מפני שיש לכם יכולת להבחין בו, הערוצים שלכם פתוחים לקליטת יופי. ישנה אמרה סינית עתיקה: הכייס רואה באדם המואר שלפניו רק את כיסיו; בבירור, ערוצי קליטת האור אצלו חסומים. באותה מידה אם יראה אדם גוסס, ילטוש את עיניו אל טבעת הזהב שעל אצבע החולה –  ערוץ הרחמים חסום. וכאשר אלה חסומים, אתם יכולים להיות בטוחים שלכייס שלנו לא יהיה מאיפה להעניק אור וחמלה גם לעצמו.

הריפוי הוא להתחיל להתיידד עם עצמכם. ולו משום שנגזר עליכם לבלות בגלגול הזה, ובגלגולים הבאים, בחברתכם יותר מאשר בחברת כל אחד אחר. אז מומלץ לחמם את היחסים. למעשה כדאי לכם לפרוץ ברומן לוהט עם עצמכם. הצעה: בזמן שאתם עצובים ואבודים, תאתרו בכם את הילד שמבקש הורה מחבק, תבחינו באותו חלק בכם שעדיין אינו מבוגר – ואולי לעולם לא יהיה -  שזקוק לתמיכה. לאחר זאת, תתחברו לחלק ההורי שבכם ותיזכרו בילדים קטנים, אולי ילדיכם, שיצא לכם לעודד ולעטוף. ואז, עשו זאת למען עצמכם, הפעילו את ההורה שבכם שיכיל, יסוכך ויגונן על הילד שבכם, שייתן לו חיק חם וחיבה עמוקה ללא תנאים. תחזרו על כך, תתאמנו בנקיטת גישה רכה כלפי עצמכם שוב ושוב במקום לזנק על גרונכם בכל פעם שהמציאות אינה מאירה פנים, עד שתהפוך לטבע שני, לדרך חיים. תיווכחו עד כמה הרבה יותר נעים לכם בחברת עצמכם, וכמה אנרגיה משתחררת והופכת לחמלה. המיכל שלכם מתמלא, יהיה לכם גם בשביל האחרים.

במסגרת הידוק הקשרים עם עצמכם, עליכם ללמוד להיות הוריכם, הורים מהאיכות שהייתם חולמים עליה – קשובים, סבלניים ומלטפים. לפי אותו עיקרון, לימדו להיות בני הזוג שלכם. אם אתם כמהים לזוגיות שאיננה בנמצא, היו האנרגיה הנשית או הגברית המשלימה בחייכם, הרי שתי האנרגיות מצויות בתוככם וניתן לעורר ולהפעיל אותן. בהחלט מומלץ לתרגל זאת אף בהימצא בני זוג, זהו מרשם בדוק להשפיע רוגע באזור הזוגי שסערות פורצות בו תדיר.

מתחת להדיפת הוראות ולמרידה במשמעת העשייה, ישנם כיסופים אל קולות של רוך ואהבה שיגיעו אל אוזניכם וינתבו אתכם בנועם אל משימות החיים (כמה רעב היה אליהם בילדות). הגעגועים הללו מופנים החוצה, הציפייה היא שהקולות הנעימים יבואו מאחרים. אולם אם אתם תלמדו לפנות בעדנה אל עצמכם, תשתחררו מהתלות בקולות חיצוניים. הצורך – צורך בשונה מבחירה – ברוך ואהבה מבחוץ הוא השלכה של אי האהבה שלכם את עצמכם.

בשום אופן אין פירוש אהבה עצמית טיפוח הפן האגואי, הקפריזי והמפונק. אלא הליכה הכי אותנטית על החלומות שלכם בעוצמה ובהתמדה – זוהי יציבות ואחריות כלפי מי שהוא המשענת הכי משמעותית שלכם, אתם. יצירת תשתית רחבה, כתף לעצמך, הכרה בערך, בייחוד ובכוח שלך לפלס דרך במציאות להתממשותך בה. זו הבנה שהאחריות הראשונה במעלה היא כלפיכם ללא שום רגשות אשם ובלבול עם אנוכיות. זהו פיכחון באשר לזהות מקור הכוח האמיתי שלכם. דבר המעודד התבוננות בוגרת פנימה במצבים בלתי אופטימליים והובלת שינויים, תחת תליית האשם בעצמכם ובאחרים. התרככות זו, כמובן מאליו, אף מדרבנת היפרדות מבורכת מדפוס הקורבן.

אימפולסיביות, ייאוש והתמכרויות הם תולדה של אי אמונה עצמית. אימפולסיביות היא התנפלות וחטיפת מה שאינו נתפס כבר השגה. ייאוש הוא הרמת ידיים בנוגע לסיכוי להשיג את המבוקש והתמכרויות הן הפיצוי על מצב מתסכל זה של הדברים.

אמונה עצמית נדיבה המסירה את ההתניות, כאשר האדם מעניק אותה לעצמו מראש וללא תנאים, יוצרת מרחב קיומי עשיר באופציות. כאשר היא קמצנית, על תנאי –  אם אגיע להישגים ואצליח, אם יהיה לי הרבה מ… –  רק אז אומר לעצמי כן, היא מכשילה אתכם וגוזלת משמחת חייכם. עצתי: האמינו, קבלו ואהבו את עצמכם כפי שהינכם על חסרונותיכם בשלמות ואף בהתלהבות. חושו בייחודכם. הכרה בייחודיות שלכם היא בריאה ובינה לבין תחושת עליונות אין דבר. הלך רוח זה, בין היתר, יתרום ויזרז את הישגיכם.

האהבה העצמית יוצרת מציאות מיטיבה. כבר בבוקר אתם מחייכים לעצמכם, מרוצים ממי שאתם פוגשים במיטתכם. בהמשך היום תחייכו אל אחרים. כאשר אתם מפתחים רוך, עדינות וחמלה כלפי עצמכם תחת להפעיל את שבט הביקורת, אתם בדרך. השלב הבא יהיה  הכלת וקבלת האחר, על חסרונותיו. אהבה עצמית היא גשר אל אהבת האחר. כאשר אתם מתאהבים בעצמכם, אתם מתאהבים גם במי שאינו אתם, ובהדרגה, בכל היצורים החיים. ורק כאשר תתאהבו בעצמכם, המציאות תתאהב בכם.