בארץ הבודהה, ארץ האלוהים

מאמר על מדיטציה

במונח בודהה כוונתי למצב התודעה הגבוה ששם קץ לסבל האנושי אליו הגיעו  הנסיך ההודי גוטאמה סידהרתא, ואחרים לפניו, ואחריו.

מה לא נאמר על מדיטציה. שהיא מפחיתה סטרס – הגורם מספר אחד למחלות ומוות בעולם המערבי – שהיא מטפלת בחרדות ובדיכאון, מגבירה כושר ריכוז ויכולת למידה, משפרת את איכות השינה, מחזקת את המערכת החיסונית, מורידה לחץ דם ומעלה את מפלס שמחת החיים.

הכול נכון, ומגובה במחקרים מדעיים. אולם מדיטציה היא הרבה מעבר לאלה. היא השביל המבורך אל ארץ הבודהה, ארץ האלוהים, היא הדרך להגיע אל הארץ המובטחת המצויה בתוכנו. ארץ אליה עורגות נפשותינו המיוסרות, אליה מכוונים געגועינו וכיסופינו העמוקים. נכון שהג'י.פי.אס שלנו משובש משהו לעתים, ומוביל אל יעדים שגויים.  אך יעדים אלה – הגבר המוצלח, האישה הנכונה, המשרה הבכירה -  לא באמת מרווים את כמיהותינו, המכונית היקרה ליד הבית, בן/בת הזוג המובחרים בתוך הבית, ועדיין אנו צמאים, וחרבים.

מהי מדיטציה? אי של שלווה. כשהחיים מצליפים בנו באלפי הדרכים שהם יודעים להצליף, אפשר לעצור הכל, את כל המלחמות, להיכנס פנימה ולשייט אל המקום שאיכויות של דממה, שלמות וצחות שולטות בו. במקום הזה מתבהר טיבם של הדברים, ההבנה מעמיקה, ומגביהה. ונחווית שם חירות. חירות זוהרת. במקום הזה בטלות ההתניות, רצף המחשבה "אם…אז" חדל מלהתקיים – אם אהיה רזה ויפה, אם יהיה לי ביטחון כלכלי, אהבה, משפחה, אז אטעם את טעם האושר. בארץ הבודהה ואלוהים האושר אינו מציב תנאים ואינו מסייג את עצמו, הוא שופע, והוא מונח למרגלותיך, הושט היד וגע בו, הוא של כל אחד, כל אדם באשר הוא.

מדיטציה היא אוסף טכניקות ושיטות מעשיות להפחתת הרגשות ההרסניים המנהלים את חיינו. בעת ישיבת מדיטציה, נגיף את התריסים וניכנס פנימה. נקשיב ברוב קשב לגופנו, לנפשותינו ולנשמותינו. ואף לגופו, לנפשו ולנשמתו של העולם, על פרטיו. קשב מיוחד במינו הקרוי מיינדפולנס, עד למתרחש, עד ליש, ולאין, לא לוקח צד, חוקר.

שם עמוק בפנים, בתוכנו, יושב מורה חכם, וככל שנתקרב אליו ונהפוך את פגישותינו עמו תדירות, נגלה את מיומנויותיו המופלאות: הוא יוצר מציאויות, מבטל מציאויות, בורא עולמות, מטפח ומעשיר אותם. אך יכולתו אולי היקרה ביותר, היא להשקיט את הרעש, הרעש הבלתי נסבל שאנו מכנים סטרס, המלווה את חיינו.

להגיע לארץ המובטחת ואל המורה הקוסם היושב בה, אפשר בעזרת תרגול עקבי ושוטף. רצוי בכל יום ויום. כך נעשית העבודה, כך התרגול הוא אפקטיבי. נסיעה למדבר או לגליל לרטריט סוף שבוע, ולאחריה לשכוח מהעניין עד הפעם הבאה אם תהיה, זה לא הדבר. הנסיעה היא מעיקרה פנימה, ובהחלט יכולה להתבצע בבית. יום יום, כמו הארוחות שאנו סועדים, המקלחת, השינה ושאר פעולות השגרה החוזרות על עצמן. מדובר בהתמדה, הכרוכה בסבלנות ומשמעת עצמית. אכן משוכה. אך ככל שנרכשת המיומנות לדלג מעל משוכה זו והמדיטציה מתורגלת בקביעות, כך הופך רעיון ההשתלטות על תהליכי המחשבה של התודעה האגואית הקפריזית, הערמומית והסרבנית, ממומש ומעשי יותר ויותר. מדיטציה אחת ועוד אחת ועוד אחת יוצרות אפקט מצטבר, והשבילים בארץ האלוהים נסללים ומתרחבים ומובילים אל שקט וחיוביות. אל ידע גבוה וראייה מקיפה של התמונה.

נקודה משמעותית נוספת המאפיינת את זמן ישיבת – או הליכת או עמידת – המדיטציה, היא הטמעת רשמים מבוקרת, בחירה באותם אובייקטים בהם אנו מבקשים להתרכז, על פני רשמים שנקלטו בנו אוטומטית שלא על פי בחירתנו; מושאי תשומת ליבנו יכולים להיות כל דבר שהוא, פרח, בד של בגד, איבר בגופנו, שמים וכו', אולם ההתאחדות עם האנרגיה שלהם, נכונה וראויה בעינינו. בניגוד, למשל, לצעקות הורינו בילדותנו, או ללגלוג חבורת ילדים שביקשנו להסתפח אליה, שהינם רשמים שהוטמעו בנו שלא מרצוננו ולא בטובתנו.

מדיטציה היא תהליכית, מתפתחת ומעמיקה לאורך הזמן. בכל פעם מהלכים בשבילי השקט, שוקעים בריכוז המיוחד ונחשפים לידע מופלא ומאזן ברמות שונות ובמינונים שונים. השלווה, המיקוד, התבונה והאיזון, מחלחלים לחיי היום יום אט אט ומרככים את איכותם הטעונה והמתוחה. בהדרגה נוצרת סביבה פנימית רגועה, המשפיעה לטובה על זו החיצונית.