מסע משולב

מסע זה, שהוא פרי יצירתי, נועד לטפל במקומות כואבים ופגועים, כולל טראומות. המסע משלב שתי נקודות התייחסות, לכאורה מנוגדות, ולמעשה משלימות זו את זו. ההתייחסות הראשונה היא מבט מציאותי חודר – זכוכית מגדלת, פנס לעבר הקושי, לעבר הפצע הרגשי. ההתייחסות השנייה היא מבט דרך עיני הדמיון – עבודה עם החומרים שהדמיון מוכשר לייצר. הדמיון הוא כלי עוצמתי מאין כמותו, בדומה לנשמה הוא נטול פחדים ואין לו גבולות.

חלקו הראשון של הסשן מוקדש להתייחסות המציאותית. חקירה לגבי טיבו של הפצע, מה מרכיב אותו ברבדים העמוקים. חומרים שהודחקו והוסתרו מוצאים החוצה בעדינות, אך באומץ. ההסתכלות בדברים כמות שהם מעצימה. החקירה מתרחבת גם אל הנפשות הפועלות הנוספות בסיטואציה, בסיפור, בחינת הכוחות שהפעילו אותן, במיוחד את התוקפן, נבדוק מה מתחת לכוחנותו ונגיע אל הבלבול, האומללות והפחדים שלו.

ההתבוננות היא בפיסת מציאות מן ההווה או מהעבר שאגורים בה כאב, סבל ואימה. והרי אלה הם החומרים שמגבילים את המציאות של המטופל והופכים אותה מוקטנת, מכווצת וקשה.

לאחר שנחשפה התמונה על פרטיה והועמקה ההבנה לגבי שהתרחש, מוזרמת אל הזירה האנרגיה של ההתייחסות השנייה – חומרי הדמיון. בשלב ההתחלתי השימוש בחומרי הדמיון הוא במינון נמוך וחומר המציאות עדיין נוכח. בהדרגה מתגבר זרם אנרגיית הדמיון ומביא ריפוי. כאן מתבצעים טקסי טיהור, שחרור ופרידה מהפגיעות. יכול להיערך משפט, או שיח עם המעורבים, ואם ישנה הבשלה – ולא תמיד ישנה – סליחה ופיוס.

מדובר בטרנספורמציה, בהתמרה, בשינוי חוויית המציאות. אותה מציאות שהוגבלה על ידי תחושת חוסר אונים וסבל, נפרצת, והגבולות נפתחים אל אפשרויות חדשות. הקערה מתהפכת על פיה, התוקפן מתגלה במערומיו, בחולשתו שמתחת ל"כוחו", המטופל מתחזק, מתחבר ליצירתיות שבו, ליכולתו לברוא מציאות חלופית. לאחר שנפרד מהחומרים המחלישים והמרעילים שחדרו אליו, הוא נוכח ביכולתו לעמוד מול החיים מזווית שונה – במקום להיות קורבן של נסיבות, לגרום, להוביל את הנסיבות. מעבדות לחירות.