מאמרים

בארץ הבודהה, ארץ האלוהים

מאמר על מדיטציה

במונח בודהה כוונתי למצב התודעה הגבוה ששם קץ לסבל האנושי אליו הגיעו  הנסיך ההודי גוטאמה סידהרתא, ואחרים לפניו, ואחריו.

מה לא נאמר על מדיטציה. שהיא מפחיתה סטרס – הגורם מספר אחד למחלות ומוות בעולם המערבי – שהיא מטפלת בחרדות ובדיכאון, מגבירה כושר ריכוז ויכולת למידה, משפרת את איכות השינה, מחזקת את המערכת החיסונית, מורידה לחץ דם ומעלה את מפלס שמחת החיים.

הכול נכון, ומגובה במחקרים מדעיים. אולם מדיטציה היא הרבה מעבר לאלה. היא השביל המבורך אל ארץ הבודהה, ארץ האלוהים, היא הדרך להגיע אל הארץ המובטחת המצויה בתוכנו. ארץ אליה עורגות נפשותינו המיוסרות, אליה מכוונים געגועינו וכיסופינו העמוקים. נכון שהג'י.פי.אס שלנו משובש משהו לעתים, ומוביל אל יעדים שגויים.  אך יעדים אלה – הגבר המוצלח, האישה הנכונה, המשרה הבכירה -  לא באמת מרווים את כמיהותינו, המכונית היקרה ליד הבית, בן/בת הזוג המובחרים בתוך הבית, ועדיין אנו צמאים, וחרבים.

להמשך הקריאה ...

על אושר וסבל


קוטביות: לבן ושחור, חוכמה וטיפשות, יופי וכיעור, פלוס ומינוס. קטבים. ניגודים. הקצה האחד, הקצה השני. הקצה האחד רצוי, נכסף, ואנו מאחלים אותו לעצמנו וליקירנו; זה הקצה הטוב, הלבן, שמעניק אך יתרונות. הקצה השני הוא הבחור הרע, הכבשה השחורה, ואינו מסב שום שמחה או שביעות רצון לאף אחד.

אושר וסבל, אולי שני הקטבים הבסיסיים ביותר. דעות רבות – חכמות, מעמיקות, נבערות, קדומות – נקשרות בשתי מילים כבדות משקל אלה. מה לא נאמר על האושר. מי לא מנהל בחייו רומן לוהט ומתסכל בו זמנית עם האושר. אין הגות, תורה, דת או כת שלא מיפו דרכים להשגתו. דרכים רציניות, מחייבות, הדנות בעקרונות המוסר, וגם פטנטים יותר קלים לעיכול. בכדי לגעת בו, אנשים מוכנים ללכת רחוק ואף לחרף את נפשם. ויעדים שהם שמים לעצמם בחיים, עם כיבושם, הם סוברים, יזכו לפיסה ממנו; זכייה בתחרות ספורט, בן/בת זוג, צמיחה בעסקים ועוד.

להמשך הקריאה ...

שייכות ובדידות

אנשים רבים מעידים על תחושת אי שייכות שהם חווים – למשפחתם, לארצם, לעולם הזה. והמחשבה הנלווית היא שהם יוצאי דופן בחוויה זו, בעוד האחרים, כך נדמה להם, הינם חבורה עליזה ומלוכדת שחוברת לריקוד שבטי סוחף. בכלל אנשים נוטים להאמין שבחצרם הבעיות קשות וסבוכות מבחצרות שכניהם, לשאר הבריות, עושה רושם, קל יותר. ומכיוון שהם סבורים שתחושת אי השייכות מייחדת אותם והם המבודדים היחידים, הבדידות עוד מחריפה.

להמשך הקריאה ...

על זוגיות

ללא ספק אזור קשה. לא תמיד, כלומר בדרך כלל לא, אותה חלקת גן עדן לה מייחלים.

היא: "הייתי שוקעת במצולות העיניים שלו ומגלה עומקים מופלאים, נדמה היה לי שאני רואה שם את אלוהים."

הוא: "מה לעזאזל קרה לוודאות שהייתה לי שהאישה הזאת, בדיוק זאת, רק זאת, יכולה למלא את עולמי?"

היא: "האיש הזה היה חבילת הבטחות מפוארת…"

חלפו להן שנתיים מאז הפגישה הראשונה, הזוהר הועם, ועימו ההורמונים נסוגו מהתלהבותם הראשונית וחזרו לשגרה.

הוא: "הסתבר שהיא חובבת קניות הרבה יותר מכפי שהעידה על עצמה. וחשבון הבנק שלנו בגרעון מטריד, ומתמיד."

היא: "התברר שהוא אוהב לדבר יותר מידי. במפגשים חברתיים הוא חוזר על אותם סיפורים שאני כבר שמעתי כמה וכמה פעמים, וכשאנחנו לבדנו, הוא מדבר פחות מידי, כלומר שותק, או נוהם בנרגנות."

ומכל מיני כיוונים, צפויים ולא צפויים, נוחתות עליהם מהלומות היומיום שמשכיחות את נס הצטלבות דרכיהם. ושלהבת אהבתם היא כמו שתיאר אלטון ג'ון את נורמה ג'ין, נר ברוח.

להמשך הקריאה ...

על הורות

כידוע, ילדים במאות הקודמות למאה העשרים היו אזרחים נחותים. במשפחות בעלות אמצעים שלחו אותם לגדול בכפר אצל המינקת. משהתבגר הילדון דיו להטמיע הליכות ונימוסים בסיסיים, הושב אל בית הוריו. נכון שגם, ואולי בעיקר, אחוז התמותה המאוד גבוה בקרב ילדים בזמנים ההם תרם אף הוא להגלייתם מהבית – רק אם שרד הפעוט את שנותיו הראשונות ראוי היה להתייחסות כקיים.

להמשך הקריאה ...

החיים כמסע חניכה

"זה אף פעם לא נגמר", אמר ג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד", ובדרכו נטולת שאר הרוח, הקטנונית והזועפת, הצביע על חוק אלוהי. זה לא נגמר – בית ספר קשוח העולם הזה, הלימודים מסתיימים רק עם המוות. ולמעשה גם אז לא. והחופשות מבית הספר, כמה היינו רוצים אותן יותר תכופות ויותר ארוכות, הפוגה מהחומרים המסובכים, המטלות והמבחנים הבלתי פוסקים.

אולי (קצת) די.

להמשך הקריאה ...