הדרך – סדנאות משנות חיים

הדרך

הדרך היא שיטה תהליכית המובילה אל ידע השופך אור ומתיר את סבך החיים. היא היזכרות בכוחות המופלאים שלנו לעצב את המציאות ולצבוע אותה על פי טעמנו. היא מנתבת אל רבדים עמוקים בתוכנו ששקועים בהם מחצבים בלתי מנוצלים. ההליכה בדרך משפרת את יחסי הגומלין שבינינו לבין מה שמחוצה לנו, ובינינו לבין עצמנו. דפוסי מחשבה מעכבים והרסניים משתנים לכאלה המשרתים את טובתנו העליונה. השיטה מביאה להתרחבות התודעה ולהתעוררותה המרתקת.

הדרך מחולקת למקטעים שכל אחד מהם מכונה כברת הדרך. וכברת הדרך מחולקת לנושאים, שלמידת כל אחד מהם הינה צעד קדימה להבנה יותר ויותר כוללת ומקיפה של תמונת החיים, על כן מכונים הנושאים צעדים. בכל כברת דרך נלמדים מספר צעדים. כברות הדרך עוקבות ונבנות זו על זו והתכנים מתפתחים. העבודה נעשית בקבוצות.

הצעדים נלמדים ברמות התיאורטית והחווייתית, וכן הרציונלית והאינטואיטיבית, העל-רציונלית. תהליך הטמעת הרעיונות נמשך מעבר להתנסויות במפגשים, תוך כדי יישומם במציאות שמזמנת, כידוע, אינספור הזדמנויות לתרגול. השיטה מאופיינת בהתייחסות משולבת אל נפש ורוח. עיקרון המנחה אותי אף בעבודתי הפרטנית עם מטופלים. בנפש, בעולם הרגשי, מתקבצים אותם נושאים בחיינו שלא באו על פתרונם ויוצרים קשיים בתחומים המשפחתי, המקצועי, הכלכלי וכן הלאה, וגוזלים את משאבי כוחנו. הנפש על נפתולי הרגשות המאכלסים אותה, יוצרת את תיאטרון החיים; שאיפות, אכזבות, מכאובים שהסבנו לאחרים ושהסבו לנו, כעסים ופחדים הם החומרים שמזינים את הדרמה האנושית על מורכבותה והסבל שהיא מביאה. בתהליך, הנגיעה ברובד הרגשי עמוקה, נעשית עבודה לאזן את אשר אינו מאוזן, להבריא את שמבקש להבריא. השיטה אינה מעודדת את עקיפת המקומות הרגשיים כפי שקורה ברבות ממסגרות העבודה הרוחניות, ויוצר בלבול -  כאשר אדם חש כאב או כעס ומצופה ממנו שיתחבר לקונספציה שכולנו אחד, למשל, הוא נדחף להכחיש ולזייף, דבר שמגביר את כעסו ופחדיו. בדרך ניתנים כלים אפקטיביים לחקירת ועיבוד הרגשות הקשים והם הופכים מנוף להמראה. אלא שההמראה צריכה להיות אותנטית, אמיתית לאינדיווידואל, לא לקבוצה.

עם זאת, ליבון אינסופי של המתרחש באזור הסערה הרגשית, גם הוא לא יביא את השיפור המיוחל אם לא נתרומם ממנו אל אזור הרוח של התודעה הגבוהה; אנחנו מכירים את המקרים הלא מעטים של אנשים שהיו שנים על שנים בטיפול פסיכולוגי ולא באמת עשו שינוי. היציאה מהביוגרפיה הארצית עמוסת הרגשות אל המחוז האוורירי שמחוץ לדרמה, היא שתביא בסופו של דבר את הגאולה. מדובר בשינוי נקודת המבט, מכזו שסוחבת כלפי מטה לכזו שמושכת למעלה; ההיחלצות ממעורבות היתר בתיאטרון האנושי, כלומר ההתרופפות המכוונת של ההזדהות עם תפקידינו השונים בו ואימוץ דפוסי התבוננות חיצונית שקטה במתחולל –  אף אם המתחולל הוא סואן ומדמם – הם המאפשרים את הנתיב לחירות אמיתית. העבודה הנפשית ללא הרוחנית מקטינה למעשה את בן האנוש לממדים הארציים רגשיים, בשעה שהעבודה באזור הרוחני מגדילה את המרחב לתוכו יוכל האדם לצמוח לממדי ענק. מכאן שהעמקה בתהליך ומיצויו מחייבים את עבודת הנפש והרוח גם יחד והן כרוכות זו בזו. מהאמור לעיל ניתן להבין שהדרך נסללה הן בקרקע הארצית והן ברוחנית: אדם פוסע בשביל על האדמה, ובנקודה מסוימת השביל מתרומם וממשיך בנתיב אווירי והאיש מתרומם איתו, וכאשר השביל מגביה עוד, האיש מצמיח כנפיים…

ואז האיש שב ונוחת על הקרקע. ומביא עימו את המתנות שקיבל שם למעלה ברובד התודעה המורחבת – תובנות שמשנות את ההסתכלות על הדברים. והוא לוקח את התובנות אל היום יום, והן מיטיבות עימו –  מיומנות התמודדותו עם קשיים משתפרת פלאים, תחושה של פתיחת סתימות ואפשור זרימת אנרגיית-חיים מציפה אותו, ואיכשהו יותר הזדמנויות נקרות בדרכו.

השיטה מעניקה מפתחות לדלתות נעולות, ואף חלודות, בתחומי חיים רבים. ומטפלים ללא ספק יכולים לעשות שימוש בכלים הרבים הנלמדים בה. עם זאת שהיא ממופית ומובנית משלבים מוגדרים, המפגש בינה לבין החומרים הייחודיים אשר בסל ההתנסויות הפרטי של כל אחד ואחת, יוצר חוויה מאוד אישית בתהליך.

הנחות יסוד של הדרך

*קיימת תודעה מורחבת.

*השאיפה להתחברות אל התודעה המורחבת היא בסיס להתפתחות.

*המורה הפנימי מצוי בתוך כל אדם.

*אנחנו גם אנושיים וגם אלוהיים.

*ניתן לעשות עבודת נפש רוח אפקטיבית שמשנה את המציאות.

*ניתן, ומתגמל, להעביר בתהליך מדורג את ניהול חיינו לחלק האלוהי שבנו.

*הפתרון מצוי בתוך הבעיה, הריפוי – בפצע. היכולת לראות את אופציית הפתרון היא תלויית נקודת מבט.

*תרגול עקבי מאיץ את תהליך ההתפתחות, משמעת עצמית והתמדה תומכות בו.

*לכל הדברים פוטנציאל חיובי ושלילי, וההתממשות היא תוצאה של פעולה

* הנפשות הפועלות בסביבתנו תפקידן לשקף את הנושאים הבלתי פתורים בחיינו –  הן הטריגרים, והמורים.

*הגדרת היעד תקרב את השגתו ותאיר את הדרך אליו.

הדרך נעשית בקונטקסט של האפשרי על פני הבלתי אפשרי, של המושג על פני הבלתי מושג –  החתירה להתעלות היא לגיטימית, ורצויה. היא מסגרת עבודה ומזינה את  התהליך שהיעד שלו הוא תודעה מורחבת. התנסחות מסוג זה גוררת תגובות מהזן הספקני, ה"מפוכח" –  הכיצד  התעלות בעולם שמרבית דייריו ידם אינה משגת לעצמם ולמשפחותיהם מזון ומקלט, והרעב, הגזענות, המלחמות ותאוות הכוח משתוללים בו ללא רסן? התשובה היא: בגלל כל אלה. אם לא שינוי התודעה, אם לא התרחבותה, ספק אם נוכל לשפר את פני הדברים. מכאן ששינוי התודעה אינו בגדר מותרות, אלא הכרח.

התודעה המוארת אינה נחלתם של יחידים שנבחרו בקפידה מבין כל האחרים כפנינים בוהקות יותר מהפנינים האחרות. זוהי גישה שעדיין רווחת, שאך בפני בעלי זכות יחידים במינם, הפנינים המובחרות, השער ייפתח. גישה זו מובנת כאשר מדובר בסוף המאה ה- 19 תחילת ה- 20, כשמבשרי עידן קפיצת התודעה, מורים רוחניים בעלי שיעור קומה כשרי אורבינדו, ג'ורג' גורדג'ייף, רודולף שטיינר ונוספים, פרצו את הדרך. אך כיום נפוצים סודות הידע מתורות הקבלה, הבודהיזם ואחרות והחוכמה הפכה נחלת הכלל. כל אחד ואחת הפכו לפנינים נדירות שיכולות להתגלגל דרך השער, השער פתוח.

אני פוגשת בטיפולים ובסדנאות אנשים שעברו התעוררויות רוחניות וחוו התגלות של אור האמת, כלומר עשו קפיצת מדרגה תודעתית עצומה. במקרים לא מעטים הזוכים התקשו לחזור מאוזנים מהממלכה האלוהית, השפה שם אחרת, האור שנכנס יכול לסנוור ויש ללמוד את הדרכים להטמיע אותו בממלכה הארצית.

ההליכה העקבית בתהליך ההתפתחות הנפשית רוחנית, בדרך, מולידה התרחבות תודעתית מתמדת ומדורגת. יכולת הכלת הפחדים גדלה –  הפחד מייצר יותר ויותר התבוננות ולא פאניקה, הנגיעה באומץ גוברת. הסטרס מפנה את מקומו לשלווה שמחלחלת אל היום יום.  הכובד מתפוגג וקלילות כמו קרן שמש מרצדת באה תחתיו. ניהול החיים עובר מהאגו לתודעה הגבוהה.

הדרך

  • הדרך – סדרת סדנאות משנות חיים

הבא אל חייך  נקודת מבט חדשה, אומץ לבחור וללכת בדרך שלך, פריחה ביחסיך עם אחרים, צמיחה כלכלית ושמחה, הרבה שמחה!

מתאספת קבוצה להליכה בסדנת "כברת הדרך "הראשונה שתיפתח בקרוב.

משך הסדנה – 10 מפגשים שבועיים בני שעתיים.

מיקום: שד' רוטשילד תל אביב

מוזמנים ליצור קשר, להתייעץ ולקבל פרטים נוספים.

אהבה עצמית

אהבה עצמית הוא הנושא, הצעד, הראשון בכברת הדרך הראשונה.

כאשר מתרגשת עלינו צרה, תגובתנו האוטומטית היא לתלות את האשם בעצמנו; מחשבות לא מרוסנות מתפרצות לתודעה במצבים של קושי –  לא הייתי מספיק חזקה, לא הייתי מספיק עדינה, לא שמתי לו גבולות, שמתי יותר מידי גבולות, הייתי צריך לדבר יותר ולעמוד על שלי, הייתי צריך לדבר פחות. אנו רואים בעצמנו את הגורם להיחלשות בננו בלימודים, להפרעות האכילה של בתנו, לכעסו של הבעל, למצבי הרוח של האישה.

אתם קמים בבוקר, עדיין לא לגמרי מאופסים, נכנסים למטבח בעיניים כמעט עצומות ומכינים ספל קפה. אתם פוסעים לעבר השולחן להתיישב ללגום אותו בנחת, אך נתקלים בפינת משטח השיש והספל שבתוכו המשקה המהביל נשמט מידיכם – איזה אידיוט אני, אתם גוערים בעצמכם. אם חלילה שקעתם בדיכאון, אתם מאוכזבים מעצמכם. כך גם אם הפסדתם כסף, תפקיד, אהבה, או אם נוצחתם. ואם ניצחתם, הרי הניצחון הוא זמני, מתישהו יופיע בסביבה מישהו יותר צעיר, חזק ומוכשר וייקח את הכתר. וכאשר זה יקרה, תשקעו במרה שחורה ותייסרו את עצמכם: אני לא מספיק מוכשר ומבריק, לא כמו זה שתפס את מקומי, ואני בטח לא בעל קסם אישי כמוהו – כבר תמציאו את הסיפור.

משמע, הבעיה מכפילה את עצמה – לא די בקושי שעליכם להתמודד עימו, אתם מוסיפים עליו את ההלקאה וההוקעה העצמית. אי הכלה וביקורת מחלישה כאורח חיים. אז איזה מין חברים אתם שלכם? אחר שהיה נוהג בכם בנוקשות שכזו, לא הייתם בוחרים בו כרע. ואם אתם, שהכי קרובים לעצמכם, לא מחזיקים בדעה חיובית עליכם, מדוע שאחרים יעשו זאת? להמשך הקריאה ...

בין המודע לתת-מודע

אנחנו מתקיימים בשתי מציאויות. המציאות המודעת והמציאות התת-מודעת. בשתיהן החיים שוקקים, מורכבים וצבעוניים. אך ללא ספק זו התת-מודעת מנהלת אותנו. מצב זה של הדברים היינו מבקשים לשנות, מהסיבה שאנו מעדיפים לנווט את ימינו על פי ראות עינינו, ולא לאפשר שיתגלגלו כמו מעצמם ונמצא את ספינתנו משייטת במסלולים זרועי שרטונים לעבר יעדים שלא בחרנו בהם.

בתת-מודע מאופסנים אינספור זיכרונות בתיבות מאובקות. זיכרונות בלתי נגישים, אך ממקום מרבצם משפיעים על חיינו. אם היינו מקרינים אותם על מסך, היינו צופים בסרטים (תלת מימד) הרבים בהם כיכבנו. כל שקרה וקורה בעולמנו, נלכד בתיבות הללו. ושם אף שוכנות להן מחשבות, אמונות, מסקנות והנחות (במילה כוללת: פרדיגמות) אשר, בלשון המעטה, אינן משרתות אותנו יותר בהיותן מבוססות על נרטיבים ישנים, ועם זאת הן מכתיבות את הפרשנות אותה אנו מעניקים לסובב אותנו. להמשך הקריאה ...